יום שלישי, 22 באוגוסט 2017

חוויה מתקנת או, הביקור השני שלי בקייב ואיך אתם מרוויחים מזה

בתחילת החופש הגדול, נסענו לחופשה באוקראינה. אוקראינה? מה איבדתם שם? אז בדיוק בגלל זה אני כותבת על זה- כי סוכני התיירות עדיין לא התחילו להציף אותנו בדילים לקייב וזה בדיוק הזמן לגלות את העיר הנפלאה הזו.
בהתחלה חשבתי לכתוב רק על החלק האומנותי של העניין כי זו בעצם מטרת הבלוג אבל אז חשבתי, למה לשמור את כל הטוב הזה לעצמי כשאפשר לחלוק? אם אכתוב הכל ברשומה אחת, היא תהיה ארוכה מדי אז.... קבלו במחיאות כפיים את הרשומה הראשונה על אוקראינה. יבואו עוד כמה בהמשך אז שווה לחכות.

הביקור הראשון שלי בקייב היה לפני כעשר שנים. זו היתה טעות! יום לבלות בעיר, בדרך חזרה מתאילנד, בלי יותר מדי הכנה לפני כן- שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. וזו באמת היתה חוויה לא מהנה במיוחד. נשארתי בעיקר עם טעם של החמצה. היה לי ברור שזו עיר עם פוטנציאל אדיר להיות אחד מהיעדים המועדפים עלי אבל שום דבר לא היה באנגלית, העיר הייתה באמצע שפוצים מסיביים (ולא אכביר בפרטים על חווית השירותים הציבוריים המבעיתה שעברתי) ואני עוד הייתי באוירת קוקטיילים וים כחול אז....

ואז הגיעה שנת 2012 וקייב אירחה את היורו קאפ (לטובת הקוראות שלי- מדובר בכדורגל ☺) וזה הוביל לשילוט מסיבי של העיר באנגלית. השיפוצים התקדמו ואף הסתיימו. והלוואי עלינו שירותים ציבוריים כמו שיש להם שם עכשיו. מאז גם היה אירוויזיון ומלחמה עם רוסיה שרק גרמה לאוקראינים לרצות להתקרב יותר למערב, מה שהוביל גם לתפריטים באנגלית במסעדות. והרי באנו לאכול, לא?
למלחמה היתה, לצערם של האוקראינים, השפעה קריטית על הכלכלה המקומית. המטבע שלהם במצב מזעזע והמצב הכלכלי במדינה לא משהו בכלל. אבל יש מי שמרוויח מזה ואלו אנחנו, התיירים, שיכולים להרשות לעצמנו לבלות בה כמעט בלי חשבון כי המחירים מצחיקים עד כדי לא הגיוניים.

הערה קטנה על לינה- המלונות בקייב מאוד יקרים. האופציה הזולה יותר היא אחד מתוך עשרות בתי הדירות להשכרה שמפוזרים בעיר. כמובן שרצוי לקחת המלצות מראש כי אפשר גם ליפול בזה ואני בהחלט ממליצה על מלון הדירות שאנחנו ישנו בו. אין פה את כל גינוני המלון כמו לובי  מפואר וכו' אלא מדובר בבית דירות שהוסב לטובת העניין אבל יש תמיד מישהו בקבלה, החדרים נקיים ומסודרים וניתן מענה לכל מה שצריך. והיתרון הגדול זה המיקום! אנחנו התמקמנו במרכז העיר כך שכמעט כל המקומות שאני ממליצה עליהם הם במרחק הליכה או מקסימום נסיעה קצרצרה.
ונפתח סוגריים אחרונים על תחבורה- בעיר מערכת מטרו שעובדת נהדר ואפילו שמות התחנות כתובוים באנגלית. בגלל מגבלת פחד בלתי נשלט ממדרגות נעות (ומדובר כאן על ירידה של 5 דקות למטה במדרגות נעות ...), אנחנו כמעט ולא השתמשנו בה. הורדנו את האפליקציה של Uber שעובדת מעולה. כמעט כל מי שיש לו רכב וצריך כסף (וכמו שאתם מבינים זה הרבה אנשים), עובד עם אובר. זה בטוח, מהיר, נוח וזול!! ברמת 5-10 שקלים לנסיעה.

אז אחרי כל הפרטים הטכניים המאוד חשובים האלו, נצלול לחלק הראשון של ההמלצות האישיות שלי. אוכל!

קייב משופעת במסעדות מסוגים שונים. האוקראינים מתים על סושי אז יש אותו כמעט בכל מסעדה אבל אנחנו התרכזנו דווקא יותר באוכל מקומי. גם שווארמה זה להיט כאן אז יש מלא דוכני שווארמה -דונר בשמה התורכי למי שלא יודע.

כמה הערות כלליות שיעזרו לכם להבין איך הדברים מתנהלים כאן:
בכל התפריטים רשום המחיר של המנה והגודל שלה בגרמים. זה מאוד נוח כי אין הפתעות ואתם לא תקבלו פתאום מנה בגודל גרגר אפונה כשציפיתם לסטייק.
התפריט מפורק לפריטים וכל דבר מתומחר בנפרד. המנה העיקרית כמעט לעולם לא מגיעה עם תוספת. התוספות מפורטות בתפריט ומוזמנות בנפרד. לא תזמינו, לא יהיה. 
אל תצפו ליותר מדי כשאתם מזמינים סלט. בשום מקום בעולם סלטים הם לא כמו בארץ. הם תמיד יהיו קטנים ויקרים יותר מכל מנה אחרת.
השירות הסובייטי הוא קורקטי שלא לומר מנוכר לפעמים. ואיטי. נתנחם בעובדה שזה קשור גם לכך שהמנות נעשות במקום כך שהכל טרי. סבלנות זו מילת המפתח. אבל היי, אתם בחופש, לאן אתם ממהרים?

מסעדות


פרווק Pervak
אחד הקירות בפרווק
מרגע המעבר בדלת, תמצאו את עצמכם בעולם קסום בו בכל פינה תגלו דברים חדשים ומרגשים. כל חדר במסעדה מעוטר בפריטים אחרים ושווה לשוטט בין החדרים בזמן שממתינים לאוכל שיגיע. לא לפספס גם את השירותים.
התפריט מורכב בעיקרו ממנות מסורתיות. את מרק הבורשט האוקראיני (שבניגוד למה שאנחנו מכירים הוא עשיר ומלא בירקות ודברים טובים), תמצאו כמעט בכל מסעדה אבל כאן הוא טעים במיוחד. תזמינו כל מני דברים מהתפריט. אל תחששו לנסות גם אם אתם לא מכירים כי הכל באמת מאוד טעים. וזול! ממש ממש זול.
אה, ובקטגוריית השתייה, ממליצה לכם לנסות את האוזוור- מעין מיץ פירות עם טעם מעושן. מעניין ולא מתאים לכולם אבל חובה לנסות לפחות פעם אחת.

חינקלי Khinkali
את האוכל הגיאורגי לא נראה לי שצריך להציג. בשנים האחרונות נפתחו בארץ מספר מסעדות המתמחות במטבח הזה שהוא אחד מהאהובים עלי ומסתבר שהוא גם אחד מהאהובים על האוקראינים. יש כמה וכמה מסעדות גיאורגיות בעיר ומסעדת חינקלי היא רק אחת מהן ומהיותר מומלצות. גם כאן, העיצוב מגניב במיוחד ושווה להסתובב בכלל החללים של המסעדה ולא רק ליד השולחן שלכם.
שתי מסעדות גיאורגיות נוספות מומלצות שלא הצלחתי להגיע אליהן אבל יודעת ממקור ראשון שכדאי- mimino ו- chchapuri. 
קפה דש

מסעדת טאבון שמגישה אוכל טורקי ואזרבייג'ני מעולה. במיוחד שווים המאפים שלהם שכאמור, נאפים בתנור אבן במקום. בעצם אנחנו מדברים על בצק אחד שמגיע בהמון צורות וטעמים שכולם שווים בטירוף. 
לקינוח אל תוותרו על הכנאפה שלהם שמכינים אותה במקום במנות אישיות. שווה.
במקום מגישים גם ארוחת בוקר אבל את זה אני ממליצה לשמור למקומות אחרים ונגיע לזה.

רשת מזון מהיר אוקראיני. זה מאוד משעשע ומזכיר קצת את המזנון באוניברסיטה. נכנסים, לוקחים מגש ואוספים מנות מתוך מבחר אדיר. לא מדובר כאן בגורמה אלא באופציה נוחה, די טעימה וזולה לארוחת צהריים על הדרך. למה אני מתכוונת כשאני אומרת זולה? בואו נגיד שאתם ממלאים מגש במרק, לחם, סלט, מנה עיקרית, קינוח ושתייה בגג 10 שקלים. שווה, לא? 
ה-עוגה

תכינו את עצמכם לעונג צרוף. מדובר פה באחד מבתי הקפה היותר שווים שנתקלתי בהם עם קונדיטוריה מעולה!! כל מה שטעמנו כאן היה טעים ברמות שלא ניתן לתאר בכלל. העוגה הסגולה הזו שבתמונה? אולי העוגה הכי טעימה שאכלתי בחיים (ואכלתי כמה עוגות בחיי....). 

בית קפה- מסעדה עם אוכל טעים ביותר ועוגות שוות בטירוף. מקום מצוין לארוחת בוקר . יש להם גם ארוחות צהריים- אנחנו אכלנו שם רק בבוקר אבל לפי הרמה של מה שאכלנו, אני יכולה להניח ששאר התפריט לא רע בכלל.
ארוחת בוקר מתוקה ב R&B














שוקולד, שוקולד, שוקולד


שתי רשתות שוקולד שאסור לפספס! כל אחת והסיפור שלה.
Roshen
חברת שוקולד ענקית עם סניפים בכל העולם. סוג של עלית רק "טיפה" יותר גדול. הכניסה לחנויות שלהם היא חוויה בפני עצמה גם לגדולים ובעיקר לקטנים. חוץ משוקולד יש להם גם מלא אקססוריז חמודים ממש כמו קופסאות פח למיניהן, בקבוקים, תיקים ועוד. והמון המון המון שוקולד וממתקים מעולים. והמחיר.... טוב, את זה כבר הבנתם.

כאן מדובר כבר ברמה אחרת. מבחר אדיר של שוקולד ופרלינים באיכות מדהימה. אם רושן זה עלית אז לביב זה מקס ברנר (של פעם). ממליצה לכם לקחת את אחת מקופסאות הפח שבתוכן מבחר פרלינים כי הקופסאות עצמן מהממות.
החנות שלהם היא גם בית קפה אז אם כבר הגעתם שתו איזה שוקו-חם.
דלפק הפרלינים בלביב















קניות של אוכל



אז ככה, כיון שהמסעדות כל כך זולות, גם אם אתם לנים בדירה עם מטבחון, אין באמת סיבה להתעסק עם קניית אוכל לחדר. אבל תמיד צריך שיהיו דברים קטנים בהישג יד. לצורך זה, אל תפספסו שני מקומות שווים במיוחד.

שוק בסרבקה
השוק הישן של קייב. לא מתקרב לעשירית מהשוק בברצלונה למי שהיה אבל מעט הדוכנים שעוד נשארו בו מציעים סחורה מעולה. פירות יער מכל הסוגים, חמוצים ומשומרים למיניהם וגם דברים שלא הייתי מתקרבת אליהם.... אבל באמת שרק בשביל פירות היער שווה להכנס לשם. אם אתם במרכז העיר זה גם ככה בדרך לכל מקום בערך.

פירות מעולים בשוק בסרבקה

חמוצים ושאר ירקות 



















סופר Le slipo
תעשו לעצמכם טובה ורק תכנסו להציץ. גם אם לא קניתם כלום. סופרים כאלו זו אגדה. אני בכוונה לא מצרפת תמונות כי זה לא יגמר..

שבעתם? עד כאן בענייני אוכל. יש עוד הרבה ומאוד מומלצות אבל אפילו אני לא הצלחתי לכסות את כל הסצינה הקולינרית של קייב ב-5 ימים. למרות שניסיתי, תאמינו לי.

הרשומה הבאה תעסוק בעיקר באומנות על סוגיה. חנויות, אומנות רחוב ועוד. תאמינו לי שיש למה לחכות.
אשמח לשמוע מכם תגובות. מוזמנים גם להעביר הלאה.
ואם יש שאלות ורוצים המלצות נוספות, אני כאן ואשמח לעזור.

שיהיה לנו סוף אוגוסט נסבל....
יערה


יום שבת, 4 במרץ 2017

הגודל כן קובע....

אופנת הסריגה בחוטי טריקו התפשטה ברחבי הארץ כבר לפני כמה שנים.
פתאום כולם סורגים וככל שזה יותר גדול, מה טוב.

יש משהו מאוד נוח בלימוד סריגה בחוטי טריקו. המסרגה והחוטים העבים, הופכים את המלאכה לקלה יותר למתנסים לראשונה. אין ספר שסריגה במסרגה דקיקה וחוטי רקמה היא קשה יותר.

אחרי שני שטיחים שסרגתי, שהסתיימו בדיקור לגב כדי להחזיר את כל השרירים לתפקוד נורמאלי, הבנתי שהגדול הגדול הזה הוא לא ממש בשבילי. גם בהעברת המלאכה הלאה, אני מתעקשת ללמד בחוטים ומסרגות דקים יותר . אני מאמינה שעדיף ללמוד את הטכניקה ככה ואחר כך אם רוצים לעבור לטריקו, זה הרבה יותר קל.

ועדיין, אני אוהבת לשחק עם הגדלים ועם ההבדלים שנוצרים רק מהחלפת המסרגה. את אותה הדוגמא בדיוק, אני מנסה הרבה פעמים בחוטי הכותנה הדקיקים ובחוטי האקריל העבים יותר.
וזה מה שקרה עם אדון ינשוף.


זה התחיל מהכנת דוגמאות לסדנה והמשיך לנסיונות הגדלה/ הקטנה משעשעים ביותר. נראה לי שהשלב הבא הוא לנסות אותו גם בטריקו. חתיכת ינשוף הוא אמור להיות :)


בינתיים הקטן והגדול יושבים להם יחד. נראה מה יקרה בסדנה ואיך יראו הינשופים של התלמידות. זה מסקרן ממש. כל אחת עם היד שלה ועם מתח הסריגה שלה. בטוח שיוולדו שם כמה ינשופים חודים, כל אחד ואופיו שלו.



                    

יום שבת, 17 בדצמבר 2016

קקטוסים


בעולם העיצוב, בכל שנה יש אלמנט אחד או יותר שתופסים את מרכז הבמה.
בשנה שעברה היו אלו האננסים שהשתלטו על כל פינה ולא באמת עזבו אותנו עדיין.
גם הפלמינגו עבר בארצנו. לשמחתי הוא התחיל לעופף לו כי קצת נמאס..

השנה אלו קקטוסים. קקטוסים בכל מקום וגם אצלי.
האמת שהתחלתי להשתעשע איתם כבר לפני שנתיים והתגברות הטרנד מצא אותי מוכנה הפעם לשמחתי :)
היו להם כמה גלגולים. הראשון היה כזה:


אחר כך היה גלגול אחד עם אבנים. וצורה קצת אחרת.



לא עזבתי את גלגול האבנים לגמרי אבל הטריים ביותר "נשתלו" בדרך הזו:


ואחרי שקצת מיצציתי את הצורה הזו, צרפתי את קישקשתא לרפרטואר. עד כה הוא האהוב עלי וגם על חלק גדול מהרוכשים אז כנראה שאני והוא נשאר יחד עוד הרבה זמן.




והיתרון הגדול בכל הקקטוסיאדה הזו? גם אם תסעו לחו"ל לחודשיים- הם לא ימותו!

אהבתם? אשמח לשמוע.
יערה

יום שני, 17 באוקטובר 2016

צהוב בעיניים




כבר הרבה זמן שאני רוצה להתנסות בטכניקה הזו שנקראת באגלית Tapestry Crochet . הטכניקה מאפשרת יצירת ציורים ודוגמאות צבעוניות לשמיכות, כריות, ארנקים וכמעט כל דבר. 
אחרי כמה ניסיונות בשביל לתפוס את העניין, ושיטוטים ברחבי הרשת, הגעתי לבלוג הזה ובו דוגמא פשווטה ומקסימה ממנה כותבת הבלוג סרגה תיק.

טוב, תיק קצת גדול עלי כרגע כי בכל זאת המטרה היא להתאמן ולמי יש סבלנות לחכות עד שהתיק הענקי הזה יהיה מוכן. מצד שני אני לא אוהבת לסרוג סתם בשביל להתאמן ושלא יצא מזה כלום בסוף, אז החלטתי ללכת על תיק קטן שיכול לשמש כארנק או תיק איפור או קלמר . בעצם מה שרוצים.

לארנק הזה השתמשתי בחוטי כותנה בצבעים צהוב ולבן ומסרגה בעובי 3.5 מ"מ.
את השרטוט העברתי לדף משבצות שיהיה יותר קל וזמין וחזרתי על כל שורה פעמיים כדי לקבל את הרוחב הרצוי.


האתגר הגדול הוא בהחלפת הצבעים ושמירה על החוטים שלא יתבלגנו זה בזה. עם הזמן מצאתי את הדרך להמנע מבלאגן.



שורה ועוד שורה ועוד שורה והדוגמא מתחילה להתגלות . כמובן שאי אפשר בלי כמה טעויות בדרך ופרימה של כמה וכמה שורות.....


אחרי שהגעתי לגודל הרצוי לקיפול הארנק, תפרתי לו בטנה. היו כאן מלא אילתורים ובפעם הבאה ככל הנראה אשתמש בטכניקה אחרת אבל זה היה התהליך הפעם.


אחרי הוספת הביטנה, קיפלתי העבודה לשניים חיברתי בצדדים והוספתי רוכסן. שוב, קצת אילתרתי וכבר עכשיו יש לי דרך טובה יותר לעשות את זה אבל לפרום זה כבר לא כל כך אפשרי אז בפעם הבאה.

פונפון קטן לסיום וזהו.


היה מאתגר וכיף ומלמד. כמו שאמרתי, בפעם הבאה כמה טכניוקות יוחלפו באחרות אבל בסך הכל, יפה לי בעיניים.

מקווה שנהניתם. תבואו שוב, נחמד פה :)

יערה

יום חמישי, 13 באוקטובר 2016

פרחים

אחד הדברים הכיפיים ביצירה, זה החשיפה לתחומי יצירה אחרים משלך והשילוב ביניהם.
לאחרונה, עם הצטרפותי לקבוצות יצירה רבות ברחבי הרשת, נחשפתי לתחומי יצירה רבים ושונים מהסריגה האהובה עלי והנייר הצטרף לשאר החומרים איתם אני עובדת.
הכי כיף זה כמובן לשלב אז כשהייתי צריכה פרחים, במקום לרכוש פרחים מנייר או מבד, פשוט סרגתי כי זה הדבר ההגיוני לעשות..
הפרח הראשון הודבק אחר כבוד על מחברת אחת מתוך כמה מחברות שהכנתי כמתנות לראש השנה.


פרחים נוספים שימשו לקישוט אריזות הזמנה שנשלחו לארה"ב. הפרח הזה יכול לשמש גם כסימניה אחר כך.


בשלב הזה החלטתי לפנק את חברתי הטובה מיכל מאירי בעלת הבלוג "ניירות עם ערך" שבכשרונה הרב לקחה את זה רחוק יותר ממה שחשבתי שאפשר.
שלושת התמונות הבאות הן מתוך הרשומה שהיא ייחדה ליצירה הזו אצלה בבלוג. תבקרו שם- היא ממש ממש מוכשרת.


ואם כבר משלבים, אז גם הבגדים שלי לא נשארו מחוץ לתמונה ושמלה פשוטה שרכשתי לאירוע, שודרגה עם כמה פרחים 
קטנים ועכשיו לאף אחת אין כזו :)


ועם כל הפריחה הזו שבאויר, זה השיר שמתנגן לי בראש:




אמנם אנחנו בסתיו, אבל לי מרגיש שאביב מסביב.

שתהיה לנו שנה טובה,
יערה










יום שישי, 23 בספטמבר 2016

על פילים וחיות אחרות


כשאני רוצה לנסות לסרוג משהו חדש, בדרך כלל אני מחפשת מישהו בין יושבי הבית, המשפחה המורחבת והחברים, שיוכלו להנות מאותו נסיון ראשון.
לפי שיטה זו הבן שלי מוביל את אופנת כובעי הצמר בגן כבר חורף שלישי. השנה הוא רוצה מיניון כמו שנה שעברה. אני עוד מנסה לשכנע אותו להחליף.
אל תדאגו, רשומה על כובעים עם הדרכה קצרה, תעלה ממש בקרוב.

כך ישב לו הרעיון לסרוג שמיכה לתינוק בדוגמא מסוימת וחיכה להודעת ההריון הבא שתגיע. והיא הגיעה :)
במקור הכוונה היתה לסרוג אותה בגודל שיתאים לעגלת תינוק אבל נחספתי..

וואטסאפ אחד לאמא המיועדת לברור הצבעים הרלוונטיים גילה שאפור זה הצבע. איזה כיף! אני מתה על אפור של תינוקות.
ברוח הצבעים שנבחרו, כך נסרגה לה השמיכה.


ואם אפור הוא הצבע, אז פיל הוא הקטע.
מיד הפעלתי את כל יכולות החיפוש ב-Pinterest שלי והתחלתי במסע למציאת הפיל המושלם. גם אחרי שהתחלתי, לא חשבתי שהוא יצא כל כך גדול ומרשים ובעיקר ממש ממש מגניב.




גיליתי כמה דברים לאורך הדרך והעבודה על הפרויקט הזה. קודם כל שלסרוג שמיכה עם דוגמא שחוזרת על עצמה זה קצת משעמם. אבל כשמסיימים, תחושת הסיפוק היא עצומה.
למדתי על פערים תרבותיים. למשל, בארץ אף אמא לא תעז לדבר איתי על תכנונים לעובר שלה עד לרגע שהוא יוצא מהבטן. באמריקה החדר כבר מוכן ואני יכולה להכין את כל מה שאני רוצה בלי להתחשב בתאריך הלידה.

ועכשיו אני מזמינה אתכם להצטרף לחוויה ומצרפת בתחתית הדף, קישורים לדוגמאות גם של הפיל וגם של השמיכה.


קישור לבלוג ממנו נלקחה הדוגמא של השמיכה
קישור לדוגמא של הפיל

תשתפו בתוצאות. 
בינתיים אאחל לכם סוף שבוע רגוע ואלך לארוז את המתנה.

יערה

יום שני, 19 בספטמבר 2016

הנה זה מתחיל....

אולי תכתבי בלוג? למה בעצם את לא כותבת בלוג? נו, אז מה עם הבלוג שלך, מתי את מתחילה לכתוב?
השאלות האלו לא הפסיקו לעלות, אז כמה זמן אפשר עוד לדחות את זה?
הנה, אני כותבת בלוג.

השנה החלטתי שזו השנה שלי. השנה בה אני פורצת את המחסומים, מורדת במוסכמות וצומחת קדימה. הבלוג הזה הוא חוליה אחת בשרשרת.

אז מי אני בעצם? ולמה אני פה?
אשה. יוצרת. אמא. בת זוג. בת. אחות. דודה.
המשפחה שלי היא חלק גדול מההגדרה שלי. המשפחה הגרעינית והמורחבת. עוד ארחיב :)

אני מושבניקית אבל גרה בעיר.
אני שכירה אבל שואפת לפרוש כנפיים לדרך עצמאית.
אני המון דברים.
אבל אני בעיקר אני.

הדרך שלי אל עולם היצירה החלה עוד כילדה. בית הורי תמיד היה מקושט ביצירותיה של אמי שהיתה ועודנה אחת הנשים המוכשרות שהכרתי. או כמו שאני תמיד אומרת- היא כבר שכחה את רוב הדברים שאנחנו לומדים היום.
רקמת עמים, ציור, שזירת פרחים, תחרת סלילים (יום אחד אני עוד אשחזר את זה), סריגה במסרגה אחת, שתיים ובמכונה, בקיצור אין דבר שהיא לא נגעה בו והפך לקסם.
כחביבת המורה למלאכה, נשלחתי אחר כבוד לחוג יצירה שם למדתי הכל. למדתי ועם השנים כמובן שכבר הספקתי לשכוח.

הכל התחיל להשתנות לפני כמה שנים. האצבעות החלו לדגדג. הזיכרון שלהן מפעם החל לצעוק את דרכו החוצה. אז יום שבת אחד, אחרי ארוחת הצהריים המשפחתית, לקחתי מסרגה וחוט כתום מזעזע והתחלתי, תחת שרביטה של אמי, לסרוג שורה אחת של חצי עמוד, שורה של עמוד, שורה של חצי עמוד, שורה של עמוד... (מבטיחה הדרכה בקרוב)
עוד באותו ערב, זה מה שקרה וסליחה מראש על תמונות הבוסר

אחרי עוד כמה ימים וקפיצה ראשונה לחנות הצמר הקרובה לביתי, גם זה קרה
ועוד כמה ימים וכמה שעות youtube גם הקטן הזה הצטרף למשפחה

בשלב הזה כבר היה די ברור שמשהו קורה כאן...
מאז כבר הרבה מים זרמו בירדן וחוטים רבים נסרגו להם וכבר החלו להשלח לבתים ששמחו לקבלם.
נבחר שם, עמוד הפייסבוק נפתח מסרגה עליזה, החנות האינטרנטית גם בשלב מסוים, איכות הצילומים השתפרה והיצירה החלה אט אט להשתלט על חיי.

ועכשיו אנחנו כאן. לאן זה ילך מעכשיו? נחכה ונראה. מה שבטוח שיהיה טוב. ויפה.

אני אמשיך לכתוב לי כאן ואשמח מאוד אם תצטרפו,
יערה