יום שישי, 13 באוקטובר 2017

מתכוננים לחורף- של סרוג



אני יודעת שאני חייבת לכם עוד רשומה על הדברים שפשוט חייבים לראות בקייב. היא תגיע בקרוב, מבטיחה. בינתיים החורף מתדפק לו על הגגות וצריך להתכונן, נכון?
ההכנות אצלנו כוללות בין היתר גם עדכון המלתחה הסרוגה. הקטן מזמין כל שנה כובע חדש (השנה משום מה הוא נשאר עם באטמן של שנה שעברה), הגדול עדיין מתלבט באיזה צבע הוא רוצה את הצעיף ואני השנה החלטתי להתחדש בשל חדש שיתוסף לחבריו שנסרגו בילדותי ע"י אמא.

לצורך כך נבחרה הדוגמא שבאנגלית נקראת Virus Shawl וממנה ניתן למצוא גרסאות רבות ברחבי הרשת. אני בחרתי בגרסה מהאתר בקישור זה:CK Crafts
יש באתר גם תרשים מצוין ולמי שמעוניין גם סרטון הדרכה.

החוט בו נסרג השל
ניתן לסרוג את השל בכל מיני חוטים ובעוביים שונים וכמובן שלפי עובי החוט כך גם עובי המסרגה. הכי יפה לסרוג אותו בחוט עם צבע מתחלף. אני בחרתי בחוט עבה יחסית של הימאלאיה והוא נסרג במסרגה 5מ"מ. אני יודעת שלרוב סורגים אותם בחוט קצת יותר דק.









זה לקח בערך יומיים ושתי חבילות של חוט כדי להגיע לתוצאה הזו. אפשר כמובן גם להגדיל אבל לי מספיק הגודל הזה. בסופו של דבר מדובר בפרויקט פשוט למדי ומאוד מספק ומומלץ. 


לכל שאלה, התייעצות או סתם תמיכה טכנית, אני כאן.
ואם החלטתן ללכת על זה- תשתפו.

שיהיה לנו חורף נעים,
יערה

יום רביעי, 6 בספטמבר 2017

קייב - אכלנו? יופי, בואו נמשיך

אחרי שסיימנו לאכול את קייב וזה כמובן תוך התעלמות מהפסקות הגלידה בכל פינה בערך... הגיע הזמן לעבור לדברים הרציניים יותר. הרי באנו גם לטייל, נכון? וצריך איכשהו לשרוף את כל הקלוריות האלו.
את רשימת אתרי התיירות המומלצים נשמור לפעם הבאה. עכשיו נתרכז קצת בדברים שמעניינים אותנו באמת- דברים יפים, אמנות וקניות...

כל מי שהתקרבה אי פעם לרקמה, מכירה את הרקמה האוקראינית. לכולנו יש לפחות חולצה אחת כזו בארון. מה שכיף זה שכאן אפשר למצוא אותן בכל מקום ובכל הדוגמאות שיש.
יש שני אזורים שאני ממליצה עליהם במיוחד למציאת חפצי אומנות מקומיים :

הראשון הוא רחוב אנדרייבסקי שהוא מאתרי החובה בעיר. מדובר ברחוב שלכל אורכו פזורים דוכני מכירה של חפצי אומנות מכל הסוגים. מתחילים בחלקו העליון של הרחוב ומסיימים למטה באזור שכונה שנקראת פודיל. מדובר בשכונה מלאה בבתי קפה ומסעדות ונושקת לנהר. כבר הגעתם עד כאן אז תטיילו קצת בטיילת. את הדרך חזרה למעלה תעשו בפוניקולר- רכבת של קרון אחד שכל מטרתה לעלות ולרדת את ההר. אחרי שתרדו את רחוב אנדרייבסקי, תבינו שאתם ממש לא מעוניינים לעלות חזרה ברגל.

האזור השני הוא העיר התחתית. מתחת למרכז העיר ישנה עיר נוספת שבעצם מהווה את המעברים התת קרקעיים מתחת לרחובות הגדולים. העיר מלאה בחנויות מכל הסוגים וביניהן גם כמה וכמה חנויות של חפצי אומנות ואפילו מצאתי כמה חנויות יצירה. סביר להניח שאם תקראו קצת המלצות על העיר בבלוגים ובטריפאדוויזר, תמצאו מלא תגובות משמיצות על העיר התחתית. "שוק" "סחורה זבל" ועוד קומפלימנטים כאלו ואחרים- אל תאמינו להם, הם לא יודעים על מה הם מדברים ואני כן :) אני נשבתי בקסם של העיר הזו ובסופו של דבר כמעט את כל הקניות שלי עשיתי שם. כמו בכל מקום- יש ויש אבל סומכת על כל אחד ואחת מכם שתדעו לבחור.

חנות צמר בפודיל
חנויות לחומרי יצירה יש כמעט בכל מקום. כמובן שבעיקר באזורי המגורים המרוחקים ממרכז העיר אבל אם תמיד שווה לבדוק מה יש באזור בו אתם מסתובבים. יש גם המון חנויות שמוכרות באינטרנט ואפשר ואף מומלץ להזמין מראש חבילה שתחכה לכם במלון.

כיאה לחברה סובייטית, אומנות היא חלק מהחינוך הבסיסי של כל אזרח. ישנן מספר גלריות מצוינות בעיר. פינצ'וק היא אחת מהן- נמצאת במרכז העיר במקום מאוד נגיש ונוח. הגלריה פתוחה כל יום פרט לשני בין השעות 12:00-21:00. הכניסה אליה היא ללא תשלום. אתר האינטרנט שלהם מאוד נגיש ונוח וכדאי לבדוק מה מוצג לפני שמגיעים. כמובן שברחבי העיר פזורים מוזיאונים נוספים. אשמח אם תספרו לי איך הם כשתגיעו לשם....

מקום אחד שלצערי לא הספקנו להגיע אליו הוא פירוגוב . תכלס מדובר באתר חובה אבל התפקשש לנו. זה מוזיאון פתוח, מעין כפר שמשחזר את החיים המסורתיים באוקראינה- כולם לבושים בתלבושות המסורתיות ומציגים את המלאכות כגון רקמה, אריגה נגרות וכו'. הכפר נמצא במרחק נסיעה קצרה ממרכז העיר ומוקף בפארק ירוק בו ניתן לערוך פיקניקים ובסופי השבוע הפארק אכן מתמלא בתושבי העיר שבחופשה. אני זוממת על נסיעה נוספת רק כדי להגיע לשם.

בין לבין, כשאתם מסתובבים ברחובות, פשוט תפקחו את העיניים. האומנות נמצאת שם בכל מקום- אם זה צייר בעומד באמצע הרחוב ומצייר את הנוף, יצירות שמפארות חנות אקראית ועוד ועוד. כמו שאמרתי, פשוט לפקוח את העיניים.

הכניסה הסרוגה לאחד מסניפי Roshen


תערוכת פסלי פורצלן בבית האופרה
ונישה קצת אחרת- אמנות הבמה. בית האופרה הלאומי של אוקראינה הוא מהמפוארים של פעם. עוד יתרון בחינוך הסובייטי- כולם צריכים ללמוד לנגן ולרקוד, מה שאומר שכולם צריכים להגיע לאופרה ולבלט וזה מוביל אותנו לעלויות. אפשר להנות מאופרה, קונצרט או בלט ברמה מהגבוהות שיש בעלות המתחילה מ-10 ש"ח לכרטיס. את ההזמנה אפשר ורצוי לבצע דרך אתר האינטרנט שלהם ולהגיע עם הכרטיסים המודפסים. גם אם אתם לא חובבי אופרה מושבעים, תעשו לעצמכם טובה, ליבשו את מיטב מחלצותיכם וקחו לעצמכם אתנחתה תרבותית לערב אחד. חלק מהמסעדות שהמלצתי עליהן בפרק הקודם נמצאות ממש ליד...

אם כבר נגעתי בעניין הקניות אז נכסה אותו כבר מכל הכיוונים. יש מלא חנויות בעיר ומלא קניונים. קניון גוליבר שנמצא במרכז העיר מומלץ ונחמד. ישנם עוד המון אחרים, חלקם באזורים המרכזיים יותר ורובם בשכונות המגורים שבהם בדרך כלל גם זול יותר. אני גרועה בקניות של בגדים בזמן חופשה אבל הסתובבתי שם די הרבה ולאלו בינינו שטובות בזה- תפנו לכן יום כי באמת שכדאי.

זהו פחות או יותר. אני כרגיל כאן לשאלות ותשובות. אשמח לשמוע מכם חוויות שלכם מקייב.
בפעם הבאה נעבור על אתרי תיירות שממש, אבל ממש לא כדאי לפספס.

תהיו טובים,
יערה

יום שלישי, 22 באוגוסט 2017

חוויה מתקנת או, הביקור השני שלי בקייב ואיך אתם מרוויחים מזה

בתחילת החופש הגדול, נסענו לחופשה באוקראינה. אוקראינה? מה איבדתם שם? אז בדיוק בגלל זה אני כותבת על זה- כי סוכני התיירות עדיין לא התחילו להציף אותנו בדילים לקייב וזה בדיוק הזמן לגלות את העיר הנפלאה הזו.
בהתחלה חשבתי לכתוב רק על החלק האומנותי של העניין כי זו בעצם מטרת הבלוג אבל אז חשבתי, למה לשמור את כל הטוב הזה לעצמי כשאפשר לחלוק? אם אכתוב הכל ברשומה אחת, היא תהיה ארוכה מדי אז.... קבלו במחיאות כפיים את הרשומה הראשונה על אוקראינה. יבואו עוד כמה בהמשך אז שווה לחכות.

הביקור הראשון שלי בקייב היה לפני כעשר שנים. זו היתה טעות! יום לבלות בעיר, בדרך חזרה מתאילנד, בלי יותר מדי הכנה לפני כן- שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. וזו באמת היתה חוויה לא מהנה במיוחד. נשארתי בעיקר עם טעם של החמצה. היה לי ברור שזו עיר עם פוטנציאל אדיר להיות אחד מהיעדים המועדפים עלי אבל שום דבר לא היה באנגלית, העיר הייתה באמצע שפוצים מסיביים (ולא אכביר בפרטים על חווית השירותים הציבוריים המבעיתה שעברתי) ואני עוד הייתי באוירת קוקטיילים וים כחול אז....

ואז הגיעה שנת 2012 וקייב אירחה את היורו קאפ (לטובת הקוראות שלי- מדובר בכדורגל ☺) וזה הוביל לשילוט מסיבי של העיר באנגלית. השיפוצים התקדמו ואף הסתיימו. והלוואי עלינו שירותים ציבוריים כמו שיש להם שם עכשיו. מאז גם היה אירוויזיון ומלחמה עם רוסיה שרק גרמה לאוקראינים לרצות להתקרב יותר למערב, מה שהוביל גם לתפריטים באנגלית במסעדות. והרי באנו לאכול, לא?
למלחמה היתה, לצערם של האוקראינים, השפעה קריטית על הכלכלה המקומית. המטבע שלהם במצב מזעזע והמצב הכלכלי במדינה לא משהו בכלל. אבל יש מי שמרוויח מזה ואלו אנחנו, התיירים, שיכולים להרשות לעצמנו לבלות בה כמעט בלי חשבון כי המחירים מצחיקים עד כדי לא הגיוניים.

הערה קטנה על לינה- המלונות בקייב מאוד יקרים. האופציה הזולה יותר היא אחד מתוך עשרות בתי הדירות להשכרה שמפוזרים בעיר. כמובן שרצוי לקחת המלצות מראש כי אפשר גם ליפול בזה ואני בהחלט ממליצה על מלון הדירות שאנחנו ישנו בו. אין פה את כל גינוני המלון כמו לובי  מפואר וכו' אלא מדובר בבית דירות שהוסב לטובת העניין אבל יש תמיד מישהו בקבלה, החדרים נקיים ומסודרים וניתן מענה לכל מה שצריך. והיתרון הגדול זה המיקום! אנחנו התמקמנו במרכז העיר כך שכמעט כל המקומות שאני ממליצה עליהם הם במרחק הליכה או מקסימום נסיעה קצרצרה.
ונפתח סוגריים אחרונים על תחבורה- בעיר מערכת מטרו שעובדת נהדר ואפילו שמות התחנות כתובוים באנגלית. בגלל מגבלת פחד בלתי נשלט ממדרגות נעות (ומדובר כאן על ירידה של 5 דקות למטה במדרגות נעות ...), אנחנו כמעט ולא השתמשנו בה. הורדנו את האפליקציה של Uber שעובדת מעולה. כמעט כל מי שיש לו רכב וצריך כסף (וכמו שאתם מבינים זה הרבה אנשים), עובד עם אובר. זה בטוח, מהיר, נוח וזול!! ברמת 5-10 שקלים לנסיעה.

אז אחרי כל הפרטים הטכניים המאוד חשובים האלו, נצלול לחלק הראשון של ההמלצות האישיות שלי. אוכל!

קייב משופעת במסעדות מסוגים שונים. האוקראינים מתים על סושי אז יש אותו כמעט בכל מסעדה אבל אנחנו התרכזנו דווקא יותר באוכל מקומי. גם שווארמה זה להיט כאן אז יש מלא דוכני שווארמה -דונר בשמה התורכי למי שלא יודע.

כמה הערות כלליות שיעזרו לכם להבין איך הדברים מתנהלים כאן:
בכל התפריטים רשום המחיר של המנה והגודל שלה בגרמים. זה מאוד נוח כי אין הפתעות ואתם לא תקבלו פתאום מנה בגודל גרגר אפונה כשציפיתם לסטייק.
התפריט מפורק לפריטים וכל דבר מתומחר בנפרד. המנה העיקרית כמעט לעולם לא מגיעה עם תוספת. התוספות מפורטות בתפריט ומוזמנות בנפרד. לא תזמינו, לא יהיה. 
אל תצפו ליותר מדי כשאתם מזמינים סלט. בשום מקום בעולם סלטים הם לא כמו בארץ. הם תמיד יהיו קטנים ויקרים יותר מכל מנה אחרת.
השירות הסובייטי הוא קורקטי שלא לומר מנוכר לפעמים. ואיטי. נתנחם בעובדה שזה קשור גם לכך שהמנות נעשות במקום כך שהכל טרי. סבלנות זו מילת המפתח. אבל היי, אתם בחופש, לאן אתם ממהרים?

מסעדות


פרווק Pervak
אחד הקירות בפרווק
מרגע המעבר בדלת, תמצאו את עצמכם בעולם קסום בו בכל פינה תגלו דברים חדשים ומרגשים. כל חדר במסעדה מעוטר בפריטים אחרים ושווה לשוטט בין החדרים בזמן שממתינים לאוכל שיגיע. לא לפספס גם את השירותים.
התפריט מורכב בעיקרו ממנות מסורתיות. את מרק הבורשט האוקראיני (שבניגוד למה שאנחנו מכירים הוא עשיר ומלא בירקות ודברים טובים), תמצאו כמעט בכל מסעדה אבל כאן הוא טעים במיוחד. תזמינו כל מני דברים מהתפריט. אל תחששו לנסות גם אם אתם לא מכירים כי הכל באמת מאוד טעים. וזול! ממש ממש זול.
אה, ובקטגוריית השתייה, ממליצה לכם לנסות את האוזוור- מעין מיץ פירות עם טעם מעושן. מעניין ולא מתאים לכולם אבל חובה לנסות לפחות פעם אחת.

חינקלי Khinkali
את האוכל הגיאורגי לא נראה לי שצריך להציג. בשנים האחרונות נפתחו בארץ מספר מסעדות המתמחות במטבח הזה שהוא אחד מהאהובים עלי ומסתבר שהוא גם אחד מהאהובים על האוקראינים. יש כמה וכמה מסעדות גיאורגיות בעיר ומסעדת חינקלי היא רק אחת מהן ומהיותר מומלצות. גם כאן, העיצוב מגניב במיוחד ושווה להסתובב בכלל החללים של המסעדה ולא רק ליד השולחן שלכם.
שתי מסעדות גיאורגיות נוספות מומלצות שלא הצלחתי להגיע אליהן אבל יודעת ממקור ראשון שכדאי- mimino ו- chchapuri
קפה דש

מסעדת טאבון שמגישה אוכל טורקי ואזרבייג'ני מעולה. במיוחד שווים המאפים שלהם שכאמור, נאפים בתנור אבן במקום. בעצם אנחנו מדברים על בצק אחד שמגיע בהמון צורות וטעמים שכולם שווים בטירוף. 
לקינוח אל תוותרו על הכנאפה שלהם שמכינים אותה במקום במנות אישיות. שווה.
במקום מגישים גם ארוחת בוקר אבל את זה אני ממליצה לשמור למקומות אחרים ונגיע לזה.

רשת מזון מהיר אוקראיני. זה מאוד משעשע ומזכיר קצת את המזנון באוניברסיטה. נכנסים, לוקחים מגש ואוספים מנות מתוך מבחר אדיר. לא מדובר כאן בגורמה אלא באופציה נוחה, די טעימה וזולה לארוחת צהריים על הדרך. למה אני מתכוונת כשאני אומרת זולה? בואו נגיד שאתם ממלאים מגש במרק, לחם, סלט, מנה עיקרית, קינוח ושתייה בגג 10 שקלים. שווה, לא? 
ה-עוגה

תכינו את עצמכם לעונג צרוף. מדובר פה באחד מבתי הקפה היותר שווים שנתקלתי בהם עם קונדיטוריה מעולה!! כל מה שטעמנו כאן היה טעים ברמות שלא ניתן לתאר בכלל. העוגה הסגולה הזו שבתמונה? אולי העוגה הכי טעימה שאכלתי בחיים (ואכלתי כמה עוגות בחיי....). 

בית קפה- מסעדה עם אוכל טעים ביותר ועוגות שוות בטירוף. מקום מצוין לארוחת בוקר . יש להם גם ארוחות צהריים- אנחנו אכלנו שם רק בבוקר אבל לפי הרמה של מה שאכלנו, אני יכולה להניח ששאר התפריט לא רע בכלל.
ארוחת בוקר מתוקה ב R&B














שוקולד, שוקולד, שוקולד


שתי רשתות שוקולד שאסור לפספס! כל אחת והסיפור שלה.
Roshen
חברת שוקולד ענקית עם סניפים בכל העולם. סוג של עלית רק "טיפה" יותר גדול. הכניסה לחנויות שלהם היא חוויה בפני עצמה גם לגדולים ובעיקר לקטנים. חוץ משוקולד יש להם גם מלא אקססוריז חמודים ממש כמו קופסאות פח למיניהן, בקבוקים, תיקים ועוד. והמון המון המון שוקולד וממתקים מעולים. והמחיר.... טוב, את זה כבר הבנתם.

כאן מדובר כבר ברמה אחרת. מבחר אדיר של שוקולד ופרלינים באיכות מדהימה. אם רושן זה עלית אז לביב זה מקס ברנר (של פעם). ממליצה לכם לקחת את אחת מקופסאות הפח שבתוכן מבחר פרלינים כי הקופסאות עצמן מהממות.
החנות שלהם היא גם בית קפה אז אם כבר הגעתם שתו איזה שוקו-חם.
דלפק הפרלינים בלביב















קניות של אוכל



אז ככה, כיון שהמסעדות כל כך זולות, גם אם אתם לנים בדירה עם מטבחון, אין באמת סיבה להתעסק עם קניית אוכל לחדר. אבל תמיד צריך שיהיו דברים קטנים בהישג יד. לצורך זה, אל תפספסו שני מקומות שווים במיוחד.

שוק בסרבקה
השוק הישן של קייב. לא מתקרב לעשירית מהשוק בברצלונה למי שהיה אבל מעט הדוכנים שעוד נשארו בו מציעים סחורה מעולה. פירות יער מכל הסוגים, חמוצים ומשומרים למיניהם וגם דברים שלא הייתי מתקרבת אליהם.... אבל באמת שרק בשביל פירות היער שווה להכנס לשם. אם אתם במרכז העיר זה גם ככה בדרך לכל מקום בערך.

פירות מעולים בשוק בסרבקה

חמוצים ושאר ירקות 



















סופר Le slipo
תעשו לעצמכם טובה ורק תכנסו להציץ. גם אם לא קניתם כלום. סופרים כאלו זו אגדה. אני בכוונה לא מצרפת תמונות כי זה לא יגמר..

שבעתם? עד כאן בענייני אוכל. יש עוד הרבה ומאוד מומלצות אבל אפילו אני לא הצלחתי לכסות את כל הסצינה הקולינרית של קייב ב-5 ימים. למרות שניסיתי, תאמינו לי.

הרשומה הבאה תעסוק בעיקר באומנות על סוגיה. חנויות, אומנות רחוב ועוד. תאמינו לי שיש למה לחכות.
אשמח לשמוע מכם תגובות. מוזמנים גם להעביר הלאה.
ואם יש שאלות ורוצים המלצות נוספות, אני כאן ואשמח לעזור.

שיהיה לנו סוף אוגוסט נסבל....
יערה


יום שבת, 4 במרץ 2017

הגודל כן קובע....

אופנת הסריגה בחוטי טריקו התפשטה ברחבי הארץ כבר לפני כמה שנים.
פתאום כולם סורגים וככל שזה יותר גדול, מה טוב.

יש משהו מאוד נוח בלימוד סריגה בחוטי טריקו. המסרגה והחוטים העבים, הופכים את המלאכה לקלה יותר למתנסים לראשונה. אין ספר שסריגה במסרגה דקיקה וחוטי רקמה היא קשה יותר.

אחרי שני שטיחים שסרגתי, שהסתיימו בדיקור לגב כדי להחזיר את כל השרירים לתפקוד נורמאלי, הבנתי שהגדול הגדול הזה הוא לא ממש בשבילי. גם בהעברת המלאכה הלאה, אני מתעקשת ללמד בחוטים ומסרגות דקים יותר . אני מאמינה שעדיף ללמוד את הטכניקה ככה ואחר כך אם רוצים לעבור לטריקו, זה הרבה יותר קל.

ועדיין, אני אוהבת לשחק עם הגדלים ועם ההבדלים שנוצרים רק מהחלפת המסרגה. את אותה הדוגמא בדיוק, אני מנסה הרבה פעמים בחוטי הכותנה הדקיקים ובחוטי האקריל העבים יותר.
וזה מה שקרה עם אדון ינשוף.


זה התחיל מהכנת דוגמאות לסדנה והמשיך לנסיונות הגדלה/ הקטנה משעשעים ביותר. נראה לי שהשלב הבא הוא לנסות אותו גם בטריקו. חתיכת ינשוף הוא אמור להיות :)


בינתיים הקטן והגדול יושבים להם יחד. נראה מה יקרה בסדנה ואיך יראו הינשופים של התלמידות. זה מסקרן ממש. כל אחת עם היד שלה ועם מתח הסריגה שלה. בטוח שיוולדו שם כמה ינשופים חודים, כל אחד ואופיו שלו.