קקטוסים

בעולם העיצוב, בכל שנה יש אלמנט אחד או יותר שתופסים את מרכז הבמה.
בשנה שעברה היו אלו האננסים שהשתלטו על כל פינה ולא באמת עזבו אותנו עדיין.
גם הפלמינגו עבר בארצנו. לשמחתי הוא התחיל לעופף לו כי קצת נמאס..

השנה אלו קקטוסים. קקטוסים בכל מקום וגם אצלי.
האמת שהתחלתי להשתעשע איתם כבר לפני שנתיים והתגברות הטרנד מצא אותי מוכנה הפעם לשמחתי :)
היו להם כמה גלגולים. הראשון היה כזה:

אחר כך היה גלגול אחד עם אבנים. וצורה קצת אחרת.

לא עזבתי את גלגול האבנים לגמרי אבל הטריים ביותר "נשתלו" בדרך הזו:

ואחרי שקצת מיצציתי את הצורה הזו, צרפתי את קישקשתא לרפרטואר. עד כה הוא האהוב עלי וגם על חלק גדול מהרוכשים אז כנראה שאני והוא נשאר יחד עוד הרבה זמן.

והיתרון הגדול בכל הקקטוסיאדה הזו? גם אם תסעו לחו"ל לחודשיים- הם לא ימותו!

אהבתם? אשמח לשמוע.
יערה

צהוב בעיניים

כבר הרבה זמן שאני רוצה להתנסות בטכניקה הזו שנקראת באגלית Tapestry Crochet . הטכניקה מאפשרת יצירת ציורים ודוגמאות צבעוניות לשמיכות, כריות, ארנקים וכמעט כל דבר. 

אחרי כמה ניסיונות בשביל לתפוס את העניין, ושיטוטים ברחבי הרשת, הגעתי לבלוג הזה ובו דוגמא פשווטה ומקסימה ממנה כותבת הבלוג סרגה תיק.

טוב, תיק קצת גדול עלי כרגע כי בכל זאת המטרה היא להתאמן ולמי יש סבלנות לחכות עד שהתיק הענקי הזה יהיה מוכן. מצד שני אני לא אוהבת לסרוג סתם בשביל להתאמן ושלא יצא מזה כלום בסוף, אז החלטתי ללכת על תיק קטן שיכול לשמש כארנק או תיק איפור או קלמר . בעצם מה שרוצים.

לארנק הזה השתמשתי בחוטי כותנה בצבעים צהוב ולבן ומסרגה בעובי 3.5 מ"מ.

את השרטוט העברתי לדף משבצות שיהיה יותר קל וזמין וחזרתי על כל שורה פעמיים כדי לקבל את הרוחב הרצוי.

האתגר הגדול הוא בהחלפת הצבעים ושמירה על החוטים שלא יתבלגנו זה בזה. עם הזמן מצאתי את הדרך להמנע מבלאגן.

שורה ועוד שורה ועוד שורה והדוגמא מתחילה להתגלות . כמובן שאי אפשר בלי כמה טעויות בדרך ופרימה של כמה וכמה שורות.....

אחרי שהגעתי לגודל הרצוי לקיפול הארנק, תפרתי לו בטנה. היו כאן מלא אילתורים ובפעם הבאה ככל הנראה אשתמש בטכניקה אחרת אבל זה היה התהליך הפעם.

אחרי הוספת הביטנה, קיפלתי העבודה לשניים חיברתי בצדדים והוספתי רוכסן. שוב, קצת אילתרתי וכבר עכשיו יש לי דרך טובה יותר לעשות את זה אבל לפרום זה כבר לא כל כך אפשרי אז בפעם הבאה.

פונפון קטן לסיום וזהו.

היה מאתגר וכיף ומלמד. כמו שאמרתי, בפעם הבאה כמה טכניוקות יוחלפו באחרות אבל בסך הכל, יפה לי בעיניים.

מקווה שנהניתם. תבואו שוב, נחמד פה :)

יערה

פרחים

אחד הדברים הכיפיים ביצירה, זה החשיפה לתחומי יצירה אחרים משלך והשילוב ביניהם.

לאחרונה, עם הצטרפותי לקבוצות יצירה רבות ברחבי הרשת, נחשפתי לתחומי יצירה רבים ושונים מהסריגה האהובה עלי והנייר הצטרף לשאר החומרים איתם אני עובדת.

הכי כיף זה כמובן לשלב אז כשהייתי צריכה פרחים, במקום לרכוש פרחים מנייר או מבד, פשוט סרגתי כי זה הדבר ההגיוני לעשות..

הפרח הראשון הודבק אחר כבוד על מחברת אחת מתוך כמה מחברות שהכנתי כמתנות לראש השנה.

פרחים נוספים שימשו לקישוט אריזות הזמנה שנשלחו לארה"ב. הפרח הזה יכול לשמש גם כסימניה אחר כך.

בשלב הזה החלטתי לפנק את חברתי הטובה מיכל מאירי בעלת הבלוג "ניירות עם ערך" שבכשרונה הרב לקחה את זה רחוק יותר ממה שחשבתי שאפשר.

שלושת התמונות הבאות הן מתוך הרשומה שהיא ייחדה ליצירה הזו אצלה בבלוג. תבקרו שם- היא ממש ממש מוכשרת.

ואם כבר משלבים, אז גם הבגדים שלי לא נשארו מחוץ לתמונה ושמלה פשוטה שרכשתי לאירוע, שודרגה עם כמה פרחים 

קטנים ועכשיו לאף אחת אין כזו :)

ועם כל הפריחה הזו שבאויר, זה השיר שמתנגן לי בראש:

אמנם אנחנו בסתיו, אבל לי מרגיש שאביב מסביב.

שתהיה לנו שנה טובה,

יערה

על פילים וחיות אחרות

כשאני רוצה לנסות לסרוג משהו חדש, בדרך כלל אני מחפשת מישהו בין יושבי הבית, המשפחה המורחבת והחברים, שיוכלו להנות מאותו נסיון ראשון.
לפי שיטה זו הבן שלי מוביל את אופנת כובעי הצמר בגן כבר חורף שלישי. השנה הוא רוצה מיניון כמו שנה שעברה. אני עוד מנסה לשכנע אותו להחליף.
אל תדאגו, רשומה על כובעים עם הדרכה קצרה, תעלה ממש בקרוב.

כך ישב לו הרעיון לסרוג שמיכה לתינוק בדוגמא מסוימת וחיכה להודעת ההריון הבא שתגיע. והיא הגיעה :)
במקור הכוונה היתה לסרוג אותה בגודל שיתאים לעגלת תינוק אבל נחספתי..

וואטסאפ אחד לאמא המיועדת לברור הצבעים הרלוונטיים גילה שאפור זה הצבע. איזה כיף! אני מתה על אפור של תינוקות.
ברוח הצבעים שנבחרו, כך נסרגה לה השמיכה.

ואם אפור הוא הצבע, אז פיל הוא הקטע.
מיד הפעלתי את כל יכולות החיפוש ב-Pinterest שלי והתחלתי במסע למציאת הפיל המושלם. גם אחרי שהתחלתי, לא חשבתי שהוא יצא כל כך גדול ומרשים ובעיקר ממש ממש מגניב.

גיליתי כמה דברים לאורך הדרך והעבודה על הפרויקט הזה. קודם כל שלסרוג שמיכה עם דוגמא שחוזרת על עצמה זה קצת משעמם. אבל כשמסיימים, תחושת הסיפוק היא עצומה.
למדתי על פערים תרבותיים. למשל, בארץ אף אמא לא תעז לדבר איתי על תכנונים לעובר שלה עד לרגע שהוא יוצא מהבטן. באמריקה החדר כבר מוכן ואני יכולה להכין את כל מה שאני רוצה בלי להתחשב בתאריך הלידה.

ועכשיו אני מזמינה אתכם להצטרף לחוויה ומצרפת בתחתית הדף, קישורים לדוגמאות גם של הפיל וגם של השמיכה.

קישור לבלוג ממנו נלקחה הדוגמא של השמיכה
קישור לדוגמא של הפיל

תשתפו בתוצאות. 

בינתיים אאחל לכם סוף שבוע רגוע ואלך לארוז את המתנה.

יערה

הנה זה מתחיל....

אולי תכתבי בלוג? למה בעצם את לא כותבת בלוג? נו, אז מה עם הבלוג שלך, מתי את מתחילה לכתוב?
השאלות האלו לא הפסיקו לעלות, אז כמה זמן אפשר עוד לדחות את זה?
הנה, אני כותבת בלוג.

השנה החלטתי שזו השנה שלי. השנה בה אני פורצת את המחסומים, מורדת במוסכמות וצומחת קדימה. הבלוג הזה הוא חוליה אחת בשרשרת.

אז מי אני בעצם? ולמה אני פה?
אשה. יוצרת. אמא. בת זוג. בת. אחות. דודה.
המשפחה שלי היא חלק גדול מההגדרה שלי. המשפחה הגרעינית והמורחבת. עוד ארחיב :)

אני מושבניקית אבל גרה בעיר.
אני שכירה אבל שואפת לפרוש כנפיים לדרך עצמאית.
אני המון דברים.
אבל אני בעיקר אני.

הדרך שלי אל עולם היצירה החלה עוד כילדה. בית הורי תמיד היה מקושט ביצירותיה של אמי שהיתה ועודנה אחת הנשים המוכשרות שהכרתי. או כמו שאני תמיד אומרת- היא כבר שכחה את רוב הדברים שאנחנו לומדים היום.
רקמת עמים, ציור, שזירת פרחים, תחרת סלילים (יום אחד אני עוד אשחזר את זה), סריגה במסרגה אחת, שתיים ובמכונה, בקיצור אין דבר שהיא לא נגעה בו והפך לקסם.
כחביבת המורה למלאכה, נשלחתי אחר כבוד לחוג יצירה שם למדתי הכל. למדתי ועם השנים כמובן שכבר הספקתי לשכוח.

הכל התחיל להשתנות לפני כמה שנים. האצבעות החלו לדגדג. הזיכרון שלהן מפעם החל לצעוק את דרכו החוצה. אז יום שבת אחד, אחרי ארוחת הצהריים המשפחתית, לקחתי מסרגה וחוט כתום מזעזע והתחלתי, תחת שרביטה של אמי, לסרוג שורה אחת של חצי עמוד, שורה של עמוד, שורה של חצי עמוד, שורה של עמוד... (מבטיחה הדרכה בקרוב)
עוד באותו ערב, זה מה שקרה וסליחה מראש על תמונות הבוסר

אחרי עוד כמה ימים וקפיצה ראשונה לחנות הצמר הקרובה לביתי, גם זה קרה

ועוד כמה ימים וכמה שעות youtube גם הקטן הזה הצטרף למשפחה

בשלב הזה כבר היה די ברור שמשהו קורה כאן...
מאז כבר הרבה מים זרמו בירדן וחוטים רבים נסרגו להם וכבר החלו להשלח לבתים ששמחו לקבלם.
נבחר שם, עמוד הפייסבוק נפתח מסרגה עליזה, החנות האינטרנטית גם בשלב מסוים, איכות הצילומים השתפרה והיצירה החלה אט אט להשתלט על חיי.

ועכשיו אנחנו כאן. לאן זה ילך מעכשיו? נחכה ונראה. מה שבטוח שיהיה טוב. ויפה.

אני אמשיך לכתוב לי כאן ואשמח מאוד אם תצטרפו,
יערה